זריקות PRP לברך הפכו בשנים האחרונות לאחד הטיפולים האורטופדיים המדוברים ביותר. מדובר בגישה שמנצלת את יכולת הגוף לרפא את עצמו, ובמקרים הנכונים היא יכולה לשפר כאב ותפקוד בצורה משמעותית, ולפעמים אף לדחות את הצורך בניתוח שנים קדימה. אבל כמו כל כלי רפואי, ה-PRP אינו קסם אוניברסלי.
ישנם מטופלים שיגיבו מצוין, ואחרים שיוציאו זמן וכסף על טיפול שלא מתאים לסטאטוס המפרק שלהם. ההחלטה על זריקות PRP לברך – מתי כן, מתי לא, ומה לצפות – היא שיקול קליני שדורש הבנת מצב המפרק, ציפיות ריאליות, ותמונה מלאה של האלטרנטיבות. זה בדיוק מה שהמאמר הזה ינסה לתת.
מהתאוריה למעשה – איך פלזמה עשירה בטסיות אמורה לזרז ריפוי רקמה
PRP הוא ראשי תיבות של Platelet-Rich Plasma, כלומר פלזמה עשירה בטסיות דם. הרעיון הבסיסי: שואבים מהמטופל כמות קטנה של דם ורידי (בדרך כלל 10–60 מ"ל), מכניסים אותו לצנטריפוגה שמסובבת אותו במהירות גבוהה, ומפרידים בין מרכיביו. התוצאה היא תרכיז של טסיות דם (Platelets) בריכוז הגבוה פי 3 עד 10 מרמתן בדם רגיל.
טסיות הדם אינן רק שחקניות קרישה – הן מכילות גרנולות עמוסות בגורמי גדילה (Growth Factors) שונים, ובראשם PDGF, TGF-β, VEGF ו-IGF. כשהתרכיז הזה מוזרק לתוך מפרק פגוע, הרעיון הוא שגורמי הגדילה ישתחררו מקומית ויזרזו תהליכים של תיקון רקמה – יצירת קולגן חדש, גיוס תאי גזע, עיכוב תהליכים דלקתיים כרוניים וחיזוק הסחוס.
הבעיה היא שהסחוס הפרקי הוא רקמה עם אספקת דם ועצבוב מוגבלים מאוד, מה שמגביל את יכולת ההתחדשות שלו. ה-PRP לא מצמיח סחוס חדש – אבל יש ראיות שהוא יכול להאט את קצב ניוונו, להפחית דלקת ולשפר את סביבת המפרק כך שיכאב פחות ויתפקד טוב יותר. ההבדל בין 'לרפא' ל'לשפר תפקוד' הוא קריטי להבנת ציפיות ריאליות מהטיפול.
לא כל מפרק מגיב אותו דבר – מי בפועל מועמד טוב לטיפול
השאלה החשובה ביותר לפני זריקת PRP לברך אינה 'האם זה עובד?' אלא 'עבור מי זה עובד?' המחקר הקליני מצביע על כמה פרופילים של מטופלים שמגיבים טוב יותר לטיפול. ראשית, שלב הארתריטיס הוא גורם מנבא משמעותי: מטופלים עם ארתריטיס בדרגה קלה עד בינונית (Kellgren-Lawrence Grade 1–3 בצילום רנטגן) מציגים שיפור משמעותי יותר בהשוואה לאלו עם ארתריטיס בדרגה קשה (4). בדרגה 4 המפרק ניזוק מעבר לנקודה שבה גורמי גדילה יכולים לשנות את הסביבה הביוכימית בצורה משמעותית.
שנית, גיל המטופל: מטופלים צעירים יותר (מתחת לגיל 65 בדרך כלל) מגיבים טוב יותר, ככל הנראה בשל יכולת ביולוגית גדולה יותר להגיב לגורמי גדילה. שלישית, עודף משקל: BMI גבוה מאוד מכביד על המפרק ומפחית את יעילות הטיפול – גם זריקה מעולה לא יכולה להתמודד עם עומס מכני מתמשך על מפרק שחוק.
מועמדים טובים לזריקות PRP הם בדרך כלל אנשים עם כאב ברך כרוני שלא הגיבו מספיק לפיזיותרפיה ולתרופות נוגדות דלקת, או כאלה שנרפאו מפציעת מניסקוס או רצועה ומחפשים תמיכה ביולוגית לתהליך ההחלמה. לעומת זאת, מי שברך שלו מראה שחיקה מלאה של הסחוס ברנטגן – 'עצם על עצם' – צפוי לתוצאה מאכזבת.
PRP מול חומצה היאלורונית מול סטרואידים – יתרונות וחסרונות אמיתיים
כשמטופל מגיע עם כאב ברך כרוני, בדרך כלל יש על השולחן שלוש אפשרויות עיקריות של זריקה תוך-פרקית, ולכל אחת יש הגיון, יתרונות וחסרונות: זריקת קורטיזון (סטרואיד): מגיבה מהיר יחסית, לרוב תוך ימים. מצוינת לכאב חריף, דלקת פעילה ונפיחות ניכרת. אבל ההקלה זמנית – בדרך כלל 4 עד 12 שבועות – ושימוש חוזר ותדיר עלול להאיץ שחיקת סחוס לאורך זמן. לא מומלצת כפתרון ארוך טווח בלבד.
חומצה היאלורונית (ויסקו-ספלמנטציה): מדמה את הנוזל הטבעי של המפרק ומשפרת את ה'שמן' הביולוגי שלו. ההשפעה אטית יותר מסטרואיד אך פעמים רבות נמשכת חצי שנה ויותר. יעילה יותר בשלבים קלים עד בינוניים של ארתריטיס. PRP: משלב פוטנציאל שיקום ביולוגי עם הפחתת דלקת.
לפי מטה-אנליזות עדכניות, ה-PRP עולה על חומצה היאלורונית ועל סטרואיד בשיפור כאב ותפקוד לטווח של 6–12 חודשים, במיוחד בקרב מטופלים עם ארתריטיס קלה עד בינונית. החיסרון העיקרי הוא שאינו מכוסה בסל הבריאות בישראל (עלות של מאות עד אלפי שקלים לפי מרכיבים ופרוטוקול), והתוצאה אינה מובטחת. בשורה התחתונה: הבחירה בין הטיפולים אינה 'מה הכי טוב בעולם' אלא 'מה הכי מתאים למפרק הספציפי הזה, במצב הנוכחי, למטופל הזה'.
זריקות PRP לברך בספרות המחקרית העדכנית – מה באמת ידוע על תוצאות ארוכות טווח
הספרות הרפואית על PRP לברך רחבה, אך לא תמיד עקבית – ובעיקר בגלל שפרוטוקולי ייצור ה-PRP שונים בין מחקרים (ריכוז טסיות שונה, נוכחות תאי דם לבנים, שיטות הזרקה שונות). עם זאת, כמה מסקנות חוזרות על עצמן: מטה-אנליזה שפורסמה ב-JBJS (Journal of Bone and Joint Surgery) ב-2021, שכללה מעל 1,500 מטופלים, מצאה שה-PRP עולה על כל סוגי הפלצבו, הסטרואיד והחומצה ההיאלורונית בשיפור כאב ותפקוד בטווח של 6–12 חודשים בחולי ארתריטיס קלה עד בינונית.
ישנן ראיות הולכות וגדלות שה-PRP עשוי לא רק להפחית כאב, אלא גם להאט את קצב ניוון הסחוס – לפי כמה מחקרים שהשתמשו ב-MRI לניטור נפח הסחוס לאורך זמן.
מנגד, אחוזי ה-Non-responders (מטופלים שלא חשים שיפור) נעים בין 20% ל-40% בהתאם למחקר ולאוכלוסייה. לא כולם מגיבים. נכון לכתיבת שורות אלה, אין עדיין ראיות חזקות לכך שזריקות PRP גורמות לצמיחה מחדש של סחוס שנשחק, מה שמעמיד אותן כפתרון משפר-תפקוד ולא כ'ריפוי' של הארתריטיס. ההבנה הזו חשובה לניהול ציפיות.
הפרוטוקול הקליני – כמה זריקות, באיזה מרווח, ולמה זה משתנה בין מטופלים
אחת השאלות הנפוצות ביותר היא 'כמה זריקות צריך לקחת?' – והתשובה המדויקת היא: תלוי. אין פרוטוקול אחד שמתאים לכולם, וזה בדיוק אחד האתגרים של טיפול ה-PRP לעומת תרופה בעלת מינון קבוע. בפועל, הפרוטוקולים הנפוצים ביותר כוללים סדרה של 1 עד 3 זריקות, עם מרווח של 2–4 שבועות בין כל זריקה. הרציונל: זריקה אחת מספיקה לעיתים לכאב אקוטי יחסית ומפרק שנשחק מעט, בעוד שמצבים של ארתריטיס בינונית מגיבים טוב יותר לסדרה של שתיים עד שלוש זריקות.
מעבר לכך, ניתן לשקול חזרה לטיפול לאחר 6–12 חודשים אם התוצאה הראשונה הייתה טובה. הזרקה מונחית אולטרסאונד – שבה המנתח מכוון את המחט בדיוק לאזור המיועד בתוך המפרק – משפרת את הדיוק ואת עקביות התוצאה בהשוואה להזרקה עיוורת. הרכב ה-PRP עצמו (למשל, האם כולל תאי דם לבנים שמגבירים תגובה דלקתית קצרת טווח) משפיע גם הוא על הבחירה בפרוטוקול. כל אלו הם שיקולים שנקבעים בשיחה פרטנית עם המנתח בהתאם למצב המפרק, לתגובות קודמות לטיפולים, ולמטרות הקליניות.
מתי PRP הוא גשר לניתוח, ומתי הוא יכול לחסוך אותו לגמרי
זוהי השאלה הקלינית האמיתית שמגיעה עם כמעט כל מטופל שמגיע לשקול PRP. ההחלטה דורשת כנות – גם מצד הרופא וגם מצד המטופל. יש מקרים שבהם PRP יכול לחסוך ניתוח לגמרי: מדובר בעיקר במטופלים עם ארתריטיס קלה עד בינונית, ספורטאים עם פגיעה ברקמות רכות (מניסקוס, רצועות), ואנשים שאינם מועמדים טובים לניתוח מסיבות בריאותיות. בחלק מהמקרים הללו, שילוב של PRP עם פיזיותרפיה, ירידה במשקל ושינוי בעומסים מאפשר לחיות חיים תקינים לאורך שנים ללא ניתוח.
לעומת זאת, ישנם מקרים שבהם ה-PRP הוא 'גשר' – כלומר מספק הקלה זמנית שמאפשרת למטופל להגיע למועד ניתוח בצורה נוחה יותר, או לדחות ניתוח ל'זמן נוח' (למשל אחרי אירוע משפחתי, בין עונות ספורט, לקראת הפרשה מהצבא). מה שחשוב להבין הוא שבארתריטיס קשה – שבה אין יותר סחוס לשמור עליו – PRP אינו פותר את הבעיה. הזרקה של גורמי גדילה לתוך מפרק שנשחק לחלוטין לא תשיב את הסחוס שנעלם, ולא תמנע בסופו של דבר את הצורך בהחלפת מפרק. במקרים כאלה, לאחר בדיקה מלאה ותמונה ברורה של מצב הברך, ד"ר רשף ידון עם המטופל בגלוי לגבי מה שריאלי – ולא ידחוף לטיפול שסביר שלא ישיג את המטרה.
ציפיות ריאליות – מה משתפר, מה לא, ותוך כמה זמן
אחד הדברים החשובים ביותר לפני כל טיפול הוא לדעת למה לצפות ומה לא לצפות. לגבי זריקות PRP לברך, יש כמה נקודות מרכזיות: ראשית, התוצאה אינה מיידית. בניגוד לסטרואיד שנותן הקלה תוך ימים, ה-PRP פועל על תהליכים ביולוגיים שלוקחים זמן. רוב המטופלים שמגיבים לטיפול מתחילים לחוש שיפור תוך 4 עד 8 שבועות מהזריקה הראשונה. לפעמים יש אפילו כאב קצר-טווח מוגבר יום-יומיים לאחר ההזרקה – זוהי תגובה דלקתית פיזיולוגית תקינה.
שנית, מה שמשתפר: בעיקר עוצמת הכאב הכרוני, כאב בהליכה ובירידה במדרגות, נוקשות בוקרית, ואיכות חיים כללית. יש מטופלים שמדווחים גם על שיפור בטווחי התנועה ובתחושת היציבות. שלישית, מה שלא משתפר בדרך כלל: ה-PRP אינו משיב סחוס שנשחק לחלוטין, ואינו מייצב מפרקים עם בעיות מבניות שדורשות פתרון כירורגי (למשל, קרע מניסקוס מורכב שדורש ניתוח). ורביעית, משך ההשפעה: בין 6 חודשים לשנתיים בממוצע, עם שונות גדולה בין מטופלים. חלקם חוזרים לסדרה נוספת לאחר שנה, חלקם לא צריכים כלל.
שאלות נפוצות
האם זריקות PRP לברך כואבות?
ההזרקה עצמה אינה שונה במיוחד מכל זריקה תוך-פרקית אחרת. בדרך כלל מסתפקים בהרדמה מקומית של עור האזור לפני ההזרקה, כך שכאב המחט עצמו מינימלי. עם זאת, לאחר ההזרקה ייתכן אי-נוחות מוגברת למשך 24–48 שעות – שהיא, כאמור, חלק מהתגובה הדלקתית הפיזיולוגית שמפעילה את מנגנוני הריפוי.
בשלב הזה מומלץ להקטין פעילות גופנית ולהימנע ממשכי עמידה ממושכים. ניתן לקחת משככי כאבים כמו פרצטמול אבל מומלץ להימנע מנוגדי דלקת שאינם סטרואידים (NSAIDs כמו איבופרופן) בימים שלאחר הזריקה, כיוון שהם עלולים לדכא את תגובת הטסיות שאנחנו מנסים לאפשר. תוך כמה ימים המצב בדרך כלל חוזר לבסיס, ואז מתחיל תהליך ההשפעה הביולוגית.
כמה עולה זריקת PRP לברך?
נכון לכתיבת שורות אלה, זריקות PRP אינן כלולות בסל הבריאות בישראל ואינן מכוסות על ידי קופות החולים, ולכן מדובר בטיפול פרטי. העלות משתנה בהתאם למרפאה, לפרוטוקול ולמספר הזריקות בסדרה. ניתן לצפות לעלות של מאות שקלים לכל זריקה כאשר מחשבים גם את בדיקות הדם, הציוד וזמן הרופא. לפני שמחליטים, חשוב לשקול את העלות ביחס לאלטרנטיבות – לפעמים סדרת פיזיותרפיה מקיפה או שילוב של זריקות חומצה היאלורונית תשיג תוצאה דומה בעלות נמוכה יותר. בכל מקרה, ההחלטה צריכה להתקבל אחרי שיחה פתוחה עם המנתח על ציפיות, מצב המפרק ועלות-תועלת קלינית ריאלית.
מה ההבדל בין PRP ל-PRP עשיר בלויקוציטים (LR-PRP vs LP-PRP)?
זהו פרט טכני שמשפיע על התוצאות יותר ממה שנדמה. LR-PRP (Leukocyte-Rich PRP) מכיל גם תאי דם לבנים, LP-PRP (Leukocyte-Poor PRP) כמעט ולא. ההבדל בין השניים: LR-PRP מכיל ריכוז גבוה יותר של גורמי גדילה פרו-דלקתיים וסכנה גדולה יותר לכאב לאחר הזרקה. LP-PRP מחקה יותר את הסביבה הטבעית של נוזל הברך ומתאים טוב יותר להחדרה לתוך מפרקים. המחקר המצטבר מציע כי LP-PRP עדיף להזרקה לתוך מפרקי ברך ואחרים, בעוד LR-PRP עשוי להיות יעיל יותר בריפוי גידים וברקמות חוץ-פרקיות. לא כל המרפאות מסבירות את ההבדל הזה למטופלים, ולכן כדאי לשאול את הרופא איזה סוג PRP מוזרק ולמה.
האם ספורטאים יכולים להמשיך להתאמן בזמן טיפולי PRP?
לאחר הזריקה מומלץ לנוח 24–48 שעות ולהימנע מפעילות גופנית אינטנסיבית. בשבוע הראשון ניתן לחזור לפעילות אירובית קלה (הליכה, שחייה), אך יש להימנע מריצות, קפיצות או עומסים כבדים על הברך. ההחזרה לאימונים מלאים מתבצעת בהדרגה ובהתאם לתגובת המטופל, לרוב תוך 2–4 שבועות. ספורטאים שמקבלים PRP כחלק מתכנית שיקום לאחר פציעת ברך (למשל פגיעה במניסקוס) צריכים לתאם את הפרוטוקול עם הפיזיותרפיסט כדי שהטיפול יתמזג עם התרגילים ולא יתנגש איתם. חשוב לזכור שה-PRP הוא טיפול ביולוגי שנותן את הפרי הטוב ביותר כשמשלבים אותו עם תכנית שיקום פעילה – לא תחליף לה.
האם זריקת PRP יכולה לעכב ניתוח החלפת ברך?
זוהי שאלה שמגיעה בעיקר ממטופלים בני 55–70 שכבר שמעו מרופא שהם 'מועמדים לניתוח'. התשובה הכנה היא: תלוי מה מצב המפרק. אם מדובר בארתריטיס בדרגה KL3 (בינונית) ויש עדיין סחוס שנשמר, PRP יכול לשפר את התפקוד ולדחות את הצורך בניתוח לשנים, בשילוב עם פיזיותרפיה, ירידה במשקל ושינוי עומסים.
מטופלים רבים מצליחים לדחות ניתוח 3–5 שנים כך. לעומת זאת, אם הצילום מראה שחיקה מוחלטת – 'עצם על עצם' – הסיכוי שה-PRP יתרום תרומה משמעותית קטן. פנייה לייעוץ עם מומחה ברך כמו ד"ר נועם רשף מאפשרת לקבל הערכה ברורה של מצב המפרק ולקבל החלטה מושכלת שמבוססת על הנתונים – ולא על תקווה.
כמה זמן נמשכת ההשפעה של PRP ומתי ניתן לחזור על הטיפול?
הנתונים ממחקרים מצביעים על משך השפעה ממוצע של 6 חודשים עד שנתיים, כאשר השונות בין מטופלים גדולה. חלק מהמטופלים מדווחים על הקלה שנמשכת מעל שנתיים, בעוד אחרים חשים שהאפקט דועך לאחר חצי שנה. הגורמים המשפיעים על משך ההשפעה כוללים את חומרת הארתריטיס, גיל המטופל, המשקל, רמת הפעילות הגופנית, ואם מדובר בסדרת זריקות או זריקה יחידה.
כשהתסמינים חוזרים לרמה שמגבילה שוב את התפקוד, ניתן לשקול סדרה חוזרת – ובדרך כלל מי שהגיב טוב לסדרה ראשונה יגיב טוב גם לחזרה. אין הגבלה מחמירה על מספר הסדרות, אבל כדאי לעשות זאת תוך מעקב אחר מצב המפרק בצילומים, כדי לוודא שהתמונה הקלינית לא השתנתה.
מקורות ומידע נוסף
המידע במאמר זה מבוסס על הספרות הרפואית הנוכחית בתחום ביולוגיית PRP וריפוי מפרקים, ובפרט על:
מטה-אנליזות שפורסמו ב-Journal of Bone and Joint Surgery (JBJS) ובכתב העת Knee Surgery, Sports Traumatology, Arthroscopy (KSSTA), הסוקרות השוואות בין PRP לחומצה היאלורונית ולסטרואידים בחולי ארתריטיס.
הנחיות של האיגוד האמריקאי לאורתופדיה (AAOS) בנוגע לטיפולים שמרניים לארתריטיס בברך.
מאמרים על פרוטוקולי PRP (LR-PRP לעומת LP-PRP) שפורסמו ב-American Journal of Sports Medicine.
למידע נוסף על מגוון טיפולי ההזרקה לברך ולמפרקים אחרים בגוף, ניתן לגלוש באתר של ד"ר נועם רשף: https://nr-ortho.com/
