פריקת כתף – אבחון וטיפול עד לשיקום וחזרה לפעילות

כיצד פריקת כתף נוצרת?

זוהי פציעה שקשה להישאר אדישים אליה. רגע אחד אתם בתנופה מלאה – חובטים בכדור, מרימים משקולת או פשוט מועדים ונופלים – וברגע הבא, כאב חד, קורע ומשתק פולח את הכתף. הכתף נראית "לא במקום", כל תנועה קטנה היא עינוי, ותחושת חוסר האונים מוחלטת. חוויתם פריקת כתף, אחת מפציעות הספורט והטראומה הנפוצות והכואבות ביותר.
פריקת כתף היא הרבה יותר מסתם "כתף שזזה". זהו אירוע טראומטי הגורם לנזק משמעותי למבנים הרכים המייצבים את המפרק. הפציעה מעלה שאלות קריטיות ומטרידות: מה בדיוק קרה בתוך הכתף שלי? האם זה יקרה שוב? מהו הטיפול בפריקת כתף היעיל ביותר עבורי? והאם אוכל לחזור לחיים מלאים ולפעילות ספורטיבית?
במדריך המקיף שלפניכם, נצא למסע עומק אל תוך מפרק הכתף. נבין את האנטומיה הייחודית שלו, נפרק את הגורמים לפריקה, נסקור את שיטות האבחון המתקדמות, נפרט את כל אפשרויות הטיפול – מהחזרה בחדר המיון, דרך שיקום שמרני ועד לניתוחים החדשניים ביותר – ונספק לכם מפת דרכים ברורה לשיקום מלא וחזרה בטוחה לפעילות. מטרתנו היא לספק בהירות, להפיג את החששות, ולהעניק לכם את כל הידע הדרוש כדי לקבל את ההחלטות הנכונות במסע להשבת היציבות והתפקוד לכתף.

האנטומיה המורכבת של יציבות הכתף

כדי להבין מדוע הכתף כל כך מועדת לפריקות, עלינו להכיר את המבנה הייחודי שלה. מפרק הכתף (המפרק הגלנו-הומרלי) הוא המפרק בעל טווח התנועה הגדול ביותר בגופנו, אך חופש תנועה זה מגיע על חשבון יציבות מובנית.

• מבנה של "כדור וצלחת": ראש עצם הזרוע (ההומרוס), המעוצב ככדור, יושב בתוך שקע רדוד וקטן בעצם השכמה, הנקרא "גלנואיד" (Glenoid). דמיינו כדור גולף המונח על טי (Tee) – מבנה המאפשר תנועה אדירה אך חסר יציבות גרמית.
• הלברום (Labrum): כדי לפצות על רדידות הגלנואיד, הוא מוקף בטבעת של רקמת סחוס סיבי הנקראת "לברום". הלברום מעמיק את השקע ומתפקד כ"פגוש" או "אטם ואקום" המגביר משמעותית את יציבות המפרק.
• קופסית המפרק והרצועות: המפרק עטוף במעטפת של רקמת חיבור (קופסית), המחוזקת על ידי מספר רצועות (ליגמנטים) הפועלות כמעין "רתמות" המגבילות תנועות קיצוניות.
• שרירי השרוול המסובב (Rotator Cuff): זוהי קבוצה של ארבעה שרירים עמוקים העוטפים את ראש ההומרוס. הם אחראים על ביצוע תנועות סיבוביות ועל ייצוב דינמי של הכתף, בכך שהם שומרים את "הכדור" ממורכז בתוך "העריסה" בזמן תנועה.

השילוב העדין בין כל המרכיבים הללו הוא שמאפשר את תפקודה המדהים של הכתף. כאשר כוח חיצוני גובר על יכולתם של המבנים הללו לייצב את המפרק – מתרחשת פריקה.

הבנת האירוע – סוגי פריקות והנזק הנלווה

"פריקת כתף" אינה אבחנה אחת. ישנם סוגים שונים של פריקות, ולכל אחת נזקים אופייניים הנלווים אליה.

סוגי הפריקות לפי כיוון

• פריקה קדמית (Anterior Dislocation): זוהי הפריקה הנפוצה ביותר בפער ניכר (כ-95% מהמקרים). היא מתרחשת כאשר הזרוע נמצאת בתנוחת זריקה (סיבוב חיצוני ויישור), וראש ההומרוס נדחף קדימה ולמטה, אל מחוץ לגלנואיד.
• פריקה אחורית (Posterior Dislocation): נדירה הרבה יותר, ולעיתים קשה לאבחון. מתרחשת לרוב כתוצאה מהתחשמלות, פרכוסים, או נפילה על יד מושטת לפנים כשהזרוע מסובבת פנימה.

הנזקים הנלווים: מה באמת נהרס בתוך הכתף?

הפריקה עצמה היא רק תחילת הסיפור. הנזק האמיתי נגרם למבנים המייצבים, והבנתו חיונית לתכנון טיפול לפריקת כתף.

• פגיעת בנקארט (Bankart Lesion): זהו הנזק הקלאסי והנפוץ ביותר בפריקה קדמית. מדובר בתלישה של הלברום הקדמי-תחתון מבסיס הגלנואיד. כתוצאה מכך, ה"פגוש" הקדמי של הכתף נהרס, והסיכון לפריקות חוזרות עולה דרמטית.
• פגיעת היל-זקס (Hill-Sachs Lesion): כאשר ראש ההומרוס "קופץ" החוצה, הוא נחבט בעוצמה בשפת הגלנואיד הקדמית. חבטה זו גורמת לשבר דחיסה או "מעיכה" בחלק האחורי-צידי של ראש ההומרוס. פגיעת היל-זקס גדולה עלולה "להיתפס" בשפת הגלנואיד בפריקות עתידיות ולהחמיר את חוסר היציבות.
• קרעים בשרוול המסובב: בעיקר במטופלים מבוגרים יותר (מעל גיל 40), פריקת כתף עלולה לגרום לקרע חריף של אחד או יותר מגידי השרוול המסובב.
• פגיעה עצבית: העצב האקסילרי (Axillary Nerve), האחראי על תפקוד שריר הדלתואיד ועל התחושה בחלק החיצוני של הכתף, נמתח לעיתים קרובות במהלך הפריקה ועלול להינזק.

כיצד מאבחנים פריקת כתף במדויק?

אבחון נכון הוא הבסיס לטיפול בפריקת כתף מוצלח. התהליך כולל שילוב של סיפור המקרה, בדיקה גופנית קפדנית ובדיקות הדמיה ייעודיות.

שלב 1: הסיפור הקליני והבדיקה הגופנית

האורתופד המומחה ירצה לדעת הכל על נסיבות הפציעה. לאחר מכן, תבוצע בדיקה זהירה להערכת טווחי תנועה, יציבות, כוח ותחושה, כדי לזהות את הנזקים הנלווים.

שלב 2: בדיקות הדמיה

• צילומי רנטגן: זוהי הבדיקה הראשונה והחיונית ביותר. היא מאשרת את עצם הפריקה ואת כיוונה, ושוללת שברים נלווים משמעותיים. לאחר החזרת הכתף למקומה, יבוצע צילום נוסף לווידוא מיקום תקין.
• בדיקת CT: משמשת בעיקר להערכה מדויקת של פגיעות גרמיות, כמו גודל פגיעת היל-זקס או שברים בגלנואיד. מידע זה קריטי לתכנון ניתוחי במקרים של חוסר יציבות עם אובדן עצם.
• בדיקת MRI או ארתרו-MRI (MRA): זוהי בדיקת הבחירה להערכת הנזק לרקמות הרכות. היא מדגימה באופן מדויק את קרע הלברום (פגיעת בנקארט), את מצב הרצועות, ואת שלמות גידי השרוול המסובב. בבדיקת MRA מזריקים חומר ניגוד למפרק, מה שמאפשר הדגמה טובה עוד יותר של קרעים בלברום.

חלק 4: מסלולי הטיפול – משיקום שמרני ועד לניתוח ארתרוסקופי

ההחלטה על טיפול לפריקת כתף היא מורכבת ותלויה בגורמים רבים: גיל המטופל, רמת הפעילות (ספורטאי או לא), מספר הפריקות, והיקף הנזק המבני שנצפה בהדמיה.

הטיפול המיידי: החזרת הכתף למקומה (רדוקציה)

הצעד הראשון והדחוף ביותר הוא החזרת ראש ההומרוס למקומו. פעולה זו צריכה להתבצע על ידי רופא בלבד, בחדר מיון, ולרוב תחת טשטוש או מתן משככי כאבים כדי להרפות את השרירים ולאפשר החזרה עדינה. לאחר הרדוקציה, הכתף מקובעת במתלה.

טיפול שמרני (לא ניתוחי)

גישה זו היא לרוב הבחירה הראשונה עבור מטופלים מבוגרים יותר או כאלה שאינם פעילים ספורטיבית, לאחר פריקה ראשונה.

• מטרה: להפחית כאב ודלקת, להשיב את טווח התנועה, ולחזק את המייצבים הדינמיים (שרירי השרוול המסובב ושרירי השכמה) כדי שיפצו על הנזק למייצבים הסטטיים (לברום ורצועות).
• התהליך: לאחר תקופת קיבוע קצרה, מתחילה פיזיותרפיה אינטנסיבית וממושכת. חשוב להבין שהטיפול השמרני אינו "מתקן" את קרע הלברום, אלא מחזק את המערכת השרירית סביבו. טיפול בפריקת כתף בשיטה זו דורש סבלנות והתמדה.

טיפול ניתוחי: מתי ולמי?

במקרים רבים, ובמיוחד אצל קבוצות סיכון מסוימות, ניתוח הוא אפשרות הטיפול המומלצת כדי למנוע פריקות חוזרות ונזק מצטבר למפרק.

אינדיקציות נפוצות לניתוח:

• ספורטאים צעירים ופעילים: אצל ספורטאים צעירים (במיוחד מתחת לגיל 25) העוסקים בספורט מגע או ספורט המערב זריקות, הסיכון לפריקה חוזרת לאחר טיפול שמרני הוא גבוה מאוד (מעל 80-90%). לכן, לעיתים קרובות מומלץ על טיפול לפריקת כתף ניתוחי כבר לאחר האירוע הראשון.
• פריקות חוזרות (חוסר יציבות כרוני): כאשר הכתף פורקת שוב ושוב, הטיפול הניתוחי הוא כמעט תמיד הבחירה הנכונה.
• פגיעה גרמית משמעותית: כאשר יש אובדן עצם בגלנואיד או פגיעת היל-זקס גדולה, ניתוח הוא הכרחי כדי להשיב את היציבות.
• כישלון טיפול שמרני: כאשר המטופל ממשיך לחוות כאב, חוסר יציבות או "תת-פריקות" למרות פיזיותרפיה.

האפשרויות הניתוחיות המתקדמות:

רוב הניתוחים כיום מבוצעים בשיטה זעיר-פולשנית (ארתרוסקופיה).

• תיקון בנקארט ארתרוסקופי (Arthroscopic Bankart Repair): זהו הניתוח הנפוץ ביותר. דרך חתכים קטנים, המנתח מחדיר מצלמה וכלי עבודה עדינים, תופר את הלברום הקרוע חזרה למקומו על שפת הגלנואיד באמצעות עוגנים זעירים, ומהדק את הקופסית והרצועות המתוחות. זהו טיפול בפריקת כתף יעיל ביותר כאשר אין אובדן עצם משמעותי.
• רמפליסאג' –Remplissage  מילוי של אזור שבר הדחיסה בחלק האחורי של ראש הזרוע בגיד האינפרא ספינאטוס (שעובר ממש ליד) בעזרת עוגן זעיר. 

בחלק גדול מהמקרים מבוצעים הבנקארט והרמפליסאג' יחד. 

• ניתוח לאטרג'ט (Latarjet Procedure): ניתוח זה שמור למקרים של חוסר יציבות קשה עם אובדן עצם משמעותי בגלנואיד. בניתוח זה, המנתח מעביר בליטת עצם (הקורקואיד) יחד עם הגידים המחוברים אליה, ומקבע אותה לחלק הקדמי של הגלנואיד. כך נוצרת "חומת מגן" כפולה – גרמית ודינמית (אפקט הערסל של הגידים) – המונעת פריקות עתידיות.

שאלות ותשובות נפוצות (FAQ)

שאלה: האם אזדקק לניתוח אחרי פריקת כתף ראשונה? תשובה: זה תלוי מאוד בפרופיל שלך. אם אתה ספורטאי צעיר מתחת לגיל 25, הסיכוי שתזדקק לניתוח גבוה יותר בגלל הסיכון הגבוה לפריקה חוזרת. אם אתה מבוגר יותר ופחות פעיל, יש סיכוי טוב שטיפול שמרני יספיק. ההחלטה תתקבל יחד עם האורתופד המומחה שלך לאחר הערכה מלאה.

שאלה: מהו תהליך השיקום לאחר ניתוח? תשובה: השיקום הוא חלק קריטי מההצלחה. הוא ארוך ודורש סבלנות. לאחר הניתוח, הכתף מקובעת במתלה למשך מספר שבועות. לאחר מכן, מתחיל תהליך פיזיותרפיה הדרגתי: תחילה תנועות פסיביות, לאחר מכן תנועות אקטיביות, ובהמשך חיזוק הדרגתי. חזרה לפעילות משרדית אפשרית תוך מספר שבועות, אך חזרה לפעילות ספורט מלאה, במיוחד ספורט מגע, אורכת בין 6 ל-9 חודשים.

שאלה: מה הסיכוי שהכתף תפרוק שוב אחרי ניתוח? תשובה: שיעורי ההצלחה של ניתוחים מודרניים לתיקון חוסר יציבות גבוהים מאוד. לאחר ניתוח תיקון בנקארט ארתרוסקופי, שיעור הפריקות החוזרות עומד על כ-5-10% בלבד. לאחר ניתוח לאטרג'ט במקרים מורכבים, השיעור נמוך עוד יותר.

נקודות למחשבה: האתגר המנטלי של הכתף הפרוקה

הפחד הוא אויב גדול לא פחות מחוסר היציבות הפיזי. מטופלים רבים מפתחים "פחד מתנועה" (קינזיופוביה) וחרדה מפני פריקה חוזרת. הם נמנעים מתנועות מסוימות, מגנים על הכתף באופן לא מודע, ומאבדים את הביטחון ביכולת של הגוף שלהם.

• השיקום הוא גם פסיכולוגי: חלק מהותי מהפיזיותרפיה הוא בנייה מחדש של האמון בכתף. חשיפה הדרגתית ומבוקרת לתנועות שהיו פעם "מסוכנות" היא המפתח.
• הגדרת ציפיות ריאליות: הבינו שהשיקום הוא מרתון, לא ספרינט. יהיו עליות ומורדות. חשוב לחגוג את ההצלחות הקטנות בדרך.
• תקשורת פתוחה: דברו עם המנתח והפיזיותרפיסט שלכם על החששות. הם שם כדי לתמוך בכם לא רק פיזית אלא גם מנטלית.

סיכום: הדרך ליציבות מתחילה בהחלטה נכונה

פריקת כתף היא פציעה משמעותית עם השלכות ארוכות טווח אם אינה מטופלת כראוי. הבנה מעמיקה של הנזק, אבחון מדויק ובחירה מושכלת של טיפול לפריקת כתף הם המפתח להצלחה. הגישה המודרנית, המותאמת אישית לגיל המטופל, לרמת פעילותו ולנזק המבני הספציפי, מציעה שיעורי הצלחה גבוהים ומאפשרת חזרה לחיים מלאים ופעילים.

אם חוויתם פריקת כתף, אל תישארו עם חוסר הוודאות. פנו לאורתופד מומחה בכתף כדי לקבל אבחון מלא, לדון בכל אפשרויות הטיפול, ולבנות יחד תוכנית שתחזיר את היציבות, הכוח והביטחון לכתף שלכם.