כיצד פריקת כתף נוצרת?
פריקת כתף היא מצב בו ראש הזרוע יוצא ממפרק הכתף. משיכה רדיקאלית עד כדי ביטול טונוס שרירים תיצור פריקת כתף. תוך כדי פגיעה בגורמים המייצבים של המפרק. מרבית פריקות הכתף הן פריקות כתף קדמיות. פריקות כתף אחוריות נדירות יחסית ומהוות רק כ 2% מפריקות הכתף. לרוב פריקות כתף אחוריות נגרמות במצב של התחשמלות או פרכוס (אפילפסיה).
אנטומיה של פריקת כתף
מפרק הכתף מורכב מראש ההומרוס (ראש עצם הזרוע) והגלנואיד (שקע עצם השכמה). מפרק הכתף אינו מפרק יציב מלכתחילה, מה שמאפשר יכולת סיבוביות ותנועתיות רבה. היציבות היחסית של המפרק מושגת ע"י רצועות חזקות וגידים ושרירים סביב מפרק הכתף המגנים עליו.
סביב שפת הגלנואיד (הצד הנגדי לראש ההומרוס במפרק הכתף), יש טבעת סחוסית קשיחה הקרויה לברום. הלברום מאפשר העמקת הממשק במפרק הכתף (גלנואיד-הומרוס) כך שחלק גדול מראש ההומרוס יושב בתוך הגלנואיד. בנוסף הלברום יוצר תת לחץ עדין במפרק. שני אלה מסייעים אף הם בשמירת היציבות של מפרק הכתף.
פריקת כתף היא פגיעה במנח או במיקום היחסי הנורמאלי של עצמות המפרק. אם ראש ההומרוס (ראש הזרוע במפרק) יוצא ממקומו מול הגלנואיד (שקע עצם השכמה) – זוהי פריקת כתף. במהלך הפריקה, כמעט תמיד יהיו פציעות נלוות ברצועות ובמבנים האמורים לשמר את עצמות המפרק במנח תקין ויציב. פגיעה נפוצה היא פגיעה בלברום הקדמי (הקרויה "בנקרט"). פגיעה שכיחה נוספת בעת פריקת כתף היא פגיעה בחלק האחורי של ראש ההומרוס – שבר דחיסה הקרוי "הילזקס".
גורמים
מרבית פריקות הכתף הן טראומתיות במהלך פעילות ספורטיבית או נפילה. ראש הזרוע מגיע לעמדה מול האזור הקדמי – תחתון במפרק הכתף שהוא האזור הכי פחות מיוצב. כאשר בנוסף ישנו כוח הדוחף את הראש החוצה נוצרת הפריקה. אנשים עם חסר יציבות כרוני או גמישות יתר עשויים לפרוק את הכתף גם ללא חבלה.
תסמינים
האבחנה היא קלינית – עיוות במבנה הכתף. יהיו כאב והגבלה משמעותית בתנועות ולעיתים ניתן להרגיש את ראש הזרוע בקדמת הכתף.
במקרים כרוניים של חוסר יציבות, התמונה תהיה לרוב כאבים, הגבלה בתנועה, קליקים מהכתף וחשש לבצע תנועות מסויימות בכתף.
אבחון
צילום ישלים את האבחנה. לאחר שחזור המפרק נשלים בדיקת MRI עם הזרקות חומר ניגוד (MRI ארטרוגרפיה), להערכת הפגיעה הרצועתית והגרמית.
טיפול
הטיפול הדחוף הנו החזרת המפרק למקומו. ניתן לבצע זאת ללא הרדמה. בחלק מהמקרים יש צורך בהרדמה כללית בחדר ניתוח. במידה שהפריקה מלווה בשבר יש צורך לעיתים לבצע שחזור ניתוחי וקיבוע של השבר באופן מיידי. לאחר השחזור ישלח המטופל לטיפולי פיזיותרפיה ותרגול פרופריוספטיבי לשיקום הכתף.
במקרים הבאים של פריקות כתף הטיפול יהיה טיפול ניתוחי לייצוב הכתף :
- פריקה במטופלים צעירים
- פריקות כתף חוזרות
- פריקת כתף עם שבר או כתף שאינה יציבה וכאובה, וטיפול שמרני לא הביא לפתרון הבעיה
ישנם מספר שיטות ניתוחיות לטפל בחוסר יציבות הכתף:
- תיקון הלברום והקפסולה (נקרא גם תיקון בנקרט). תיקון זה נעשה ברוב המקרים בגישה ארטרוסקופית והמנתח מחבר חזרה לגלנואיד את הלברום הקרוע ומותח הרצועות הפגועות.
- מילוי שבר הדחיסה בראש ההומרוס (רמפליסז'). במקרים בהם שבר הדחיסה עמוק ימשוך המנתח את אחד מגידי הכתף אל תוך השבר בעזרת עוגן ותפרים. בצורה זו מתגבר המנתח על חסר היציבות כתוצאה מהשבר.
- העברת עצם קורקואיד (לטרז'ה). במקרים בהם יש שחיקה משמעותית של גלנואיד או שבר של הגלנואיד, יעביר המנתח חלק מעצם הקורקואיד לקדמת הגלנואיד ויקבע אותה עם ברגים. העברה זו יוצרת הגדלה של הגלנואיד ומהווה מחסום לפריקות נוספות בעתיד.
- העברת שתל עצם מבנק עצמות – פעולה הדומה במהותה ללטרז'ה, אך משתמשת בשתל עצם מתורם , במקרים של חסר גדול בעצם הגלנואיד אצל המנותח.
חזרה לפעילות אחרי פריקת כתף
במידה והטיפול היה שמרני והכאבים פוחתים, ניתן להחזיר לפעילות המערבת את הכתף כבר לאחר 3 חודשים מפריקת כתף. חשוב לעשות זאת בהדרגה תוך הקפדה וקשב ליכולת.
לאחר ניתוח יש חשיבות גדולה לשיקום מסודר לפי פרוטוקול ייעודי לסוג הניתוח. חזרה לפעילות מלאה צפויה כ 4-6 חודשים מניתוח.