שברי מאמץ

שברי מאמץ

באחת מהקבוצות בפייסבוק בהן אני חבר, עלתה שאלה על הטיפול בשברי מאמץ. החלטתי שכדאי להרחיב מעט על הנושא , המעניין מאוד ספורטאים בכלל ורצים בפרט, ויכול לסייע בהבנת המצב ומניעה של פציעות אלה, שנחשבות מתסכלות מאוד.

עצם העניין:

העצמות בגופנו הם אברים חיים, למרות שהן לא נראות כך. הגלילים הלבנים הנוקשים , הנושאים את משקל הגוף ואברי הגוף השונים, נמצאים בתהליך קבוע של בניה והריסה. התאים ההורסים נקראים אוסטאוקלסטים, והבונים נקראים אוסטאובלסטים. כל פעם שאנחנו יוצאים לריצה, מופעל עומס אדיר על הגוף בכלל ועל העצמות בפרט. העצם נפגמת בצורה מיקרוסקופית במקומות שונים. את הנזק הזה מפרקים האוסטאוקלסטים, והאוסטאובלסטים בונים את האזורים הפגועים – כפי שהיו – ומעט יותר. עיקרון זה – של תגובה להרס בבניה מעט עודפת הוא עיקרון פיזיולוגי בסיסי ונכון גם בשרירים. התהליך של תיקון העצם, פירוק ובניה, נתון לבקרה הורמונלית עדינה ומדוייקת מאוד, שחלקה הגדול מתרחש כאשר אנחנו ישנים. בשלב זה מופרש הורמון הגדילה והורמונים נוספים שאחראים על התיקון (גם בשרירים כמובן).

אז מה זה שבר מאמץ?

בשלב מאמץ מופר האיזון העדין בין הפירוק לבניה. כלומר – תהליך הפירוק לא משתנה אך תהליך הבניה מואט.. כתוצאה מכך, אין תיקון מספק להרס שנגרם בעצמות, והעצם הופכת להיות מעט יותר חלשה. לא מדובר על חולשה קטסטורופלית אלא שינויים מקרוסקופיים שלאט הולכים ומצברים. אם לא נשים לב לסימנים הקלינים – הנזק בעצם יכול להגיע עד לכדי שבר מלא.

למה זה קורה?

ישנם כמה הסברים . העדר מנוחה מספקת ושעות שינה הוא הגורם הראשון. עליה פתאומית בתכנית האימונים או ברמת המאמצים שהאדם מבצע, ללא תהליך התרגלות מסודר היא הגורם השני. תזונה לקויה והפרעות אכילה עשויות לפגוע בספיגת סידן וזרחן ובתפקוד מנגנוני בניית העצם. ישנן תרופות שונות העשויות לפגוע בפעילות התקינה של תאי העצם וישנן מחלות נוספות שפוגעות בתהליך הבניה ותיקון העצם בצורה תקינה. אצל נשים קיים המושג "הטריאדה של האתלטית" – עצירת מחזור, הפרעות אכילה ופגיעה במסת העצם – שמהווים גורם סיכון משמעותי לשברי מאמץ. גורמים נוספים אך מוכחים פחות הם מבנה אנטומי פתולוגי של הרגליים, הבדל באורך הרגליים ושימוש בנעליים לא מתאימות .

איפה זה נפוץ:

למעשה כל עצם חשופה לסבול משברי מאמץ. הנפוצות ביותר הן השוק, עצמות המסרק בכף הרגל – בעיקר השניה (ארוכה יותר), עצמות האגן – רמוס פוביס. אזור צוואר הירך נפוץ פחות אך מסוכן יותר. הערה מעניינת היא שיש 3 בעלי חיים בטבע שעשויים לסבול משברי מאמץ – האדם, סוסי מרוץ וכלבי מרוץ. סתם שתדעו.

מה הסימנים?

ההתפתחות של כאב כתוצאה משבר מאמץ היא הדרגתית. בתחילה הכאב מופיע בסוף המאמץ בלבד וחולף לאחר מספר שעות מנוחה. עם ההחמרה הכאב מופיע מוקדם יותר באימון, וחולף מאוחר יותר. מופיע כאב במישוש האזור ובהדרגה הכאב מפריע לפעילות יומית ורגילה. לעיתים נדירות התלונה הראשונה היא שבר פתולוגי.

איך מאבחנים?

צילום רנטגן הוא הבדיקה הראשונה. לעיתים לא נראה בצילום שום ממצא פתולוגי אך לעיתים רואים תגובה של העצם, שינוי מבנה ובמקרים חריגים קו שבר עדין. הבדיקה שעדיין נחשבת בדיקת הבחירה היא מיפוי עצמות SPECT שנחשבת אמינה מאוד אך כוללת הזרקת חומר ניגוד רדיואקטיבי. MRI תופסת את מקומה של בדיקה זו ומראה בצורה טובה מאוד קווי שבר עדינים, תגובת עצם באזור הכאב ושינוי אות לשד העצם.

 

 

Similar Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.