כללי:

נקע בקרסול היא פגיעה הנחשבת מהנפוצות ביותר בעולם האורתופדיה. שניה בשכיחותה רק לכאבי גב. מרבית הנקעים הם נקע בקרסול בצידו החיצוני – כ 85%. נקעים של הצד הפנימי של הקרסול מהווים 10% מהפציעות. נקעים גבוהים 5% – בהם ישנה פגיעה משמעותית יותר ומעורבת רצועה נוספת המחברת בין הפיבולה לטיביה שנקראת סינדסמוזיס.

גורמים:

פגיעה זו נגרמת מטראומה. כלומר, הנחת כף הרגל במנח לא תקין והמשך תנועה של הגוף (בריצה, ניתור או נחיתה). במצב זה נמתחות ונפגעות הרצועות המייצבות של הקרסול. הרצועות הלטרליות החיצוניות ובראשן ה ATFL. לעיתים לאחר נקע קשה הרצועות לא מצטלקות כפי שרצוי. נותרת אי יציבות של הקרסול ונגרמים נקעים גם בפעילות רגילה.

תסמינים:

מופיע כאב חד באזור הפגיעה בקרסול. הכאב מלווה בנפיחות ובהמשך בשטפי דם. ניתן להגדיר מספר דרגות לנקע:

• דרגה 1 – מתיחה של אחת או יותר מהרצועות, המטופל סובל כאבים אך יכול לדרוך על הרגל.
• דרגה 2 – קרע חלקי של אחת או יותר מהרצועות, והמטופל יתלונן על כאבים , נפיחות ואי יכולת לדרוך על הרגל.
• דרגה 3 – קרע של רצועה אחת או יותר. ישנם כאבים ונפיחות קשה, חסר יציבות של הקרסול ופגיעה תפקודית.

אבחון:

בדיקה קלינית היא השלב הראשון. צילום רנטגן ישלול שברים ושינויים משמעותיים במבנה הקרסול. אם אין שיפור במצב לאחר מספר שבועות. בדיקת US או MRI משמשות להדגמת הנזק שנגרם. תבוצע הערכה לגבי תכנית הטיפול הרצויה.

טיפול :

הטיפול בנקעים בקרסול הנו שמרני במהותו. מנוחה, הרמת רגל, חבישה אלסטית וקומפרסים של קרח בימים הראשונים. לרוב פתרונות אלו יפתרו את הבעיה. דריכה מותרת כתלות בכאב וביכולת המטופל. חשוב לשקם את הקרסול בפיזיותרפיה למניעת נקעים חוזרים. ניתן להשתמש בתומכי קרסול שונים כחלק ממהלך ההחזרה לפעילות ספורטיבית. מקרים חריגים של גופים חופשיים במפרק או פגיעה רצועתית קשה יטופלו ניתוחית כטיפול ראשוני ומיידי.